אנו שמחים לפתוח מדור חדש באתר, בו יוכלו הגולשים להעלות בעיות, תהיות ושאלות ככל העולה על רוחם. עורכי האתר, בעניותם, ינסו לפתוח את הנושא מעט, אך בעיקר ישאירו לגולשים מקום להתגדר בו בתגובותיהם. כמו כן, ניתן להפנות שאלות בתגובות למאמר זה, או בכתובת האי-מייל:
השאלה:
אני נמצא בקשר עם משודכת כבר זמן רב. הכול טוב ויפה, אני משוכנע שהיא טובת לב ובעלת כשרון המתאימה לרמתי, אבל דבר אחד מפריע לי מאד, הבחורה מצהירה על עצמה שהיא טיפוס סגור. אני חושש מסגירות מאד, מכמה טעמים:
1. אני טיפוס שאוהב פתיחות וחש ריחוק ממי שלא פתוח עמי כמותי
2. אני חושש שסגירות גורמת למטענים שאינם משתחררים בזמנם
3. שמא זה מעיד על דבר שורשי עמוק יותר
ושאֵלתי: האם זה דבר הניתן בכלל לשינוי? האם אני יכול לבנות נישואין על סמך דברים שאשנה אחר כך?
התייעצתי עם כמה וכמה אנשים, כל אחד טוען אחרת, לא יצאתי עם דברים ברורים ואני מבולבל מאד...
עצה ותבונה:
על פי רוב תכונת הסגירות, היא בעצם תכונה של התגוננות. אין כל נתון באופי ובמהות האדם להסתיר אלא דברים שליליים שמתבייש בהם האדם כלפי עצמו.
הסגירות היא התגוננות, כלומר: האדם חושש מביקורת ולעג ולכן הוא מעדיף לחשוף מעצמו כמה שפחות. ברור שככל שהאדם יותר בטוח בעצמו כך הוא יהיה פחות סגור. ככל שאדם בטוח בעצמו ויכול לעמוד על דבריו ולהצדיקם, אינו חושש באופן טבעי שילעגו לו, שכן הוא עצמו ימנע זאת ע"י בטחונו העצמי.
עם זאת, פעמים רבות הסגירות נובעת מהרגלי ביקורת סביבתיים קשים, או שהאדם המדובר שוכנע שלא בצדק שאינו מוצלח, דבר שיכול להשתנות, אם אנו סבורים שאנו יכולים להעניק למשוחח את התחושה שדעתו נכונה וישרה בעינינו.
לאור הדברים האמורים, היסוד הראשון בנושא זה: "אם אתה תהיה כנה עם שמולך, שמולך ייפתח ויהיה כנה עמך". היות והסגירות נובעת ביסודה מצורך התגוננות, אם אתה מצליח להראות שאתה ענייני, ואינך שש לתפוס אותה על המילה, וכמו כן, אתה עצמך אינך חושש ממנה, היא תפתח!
אם אתה משדר לאדם אני מעריך אותך ובלי קשר למשפט זה או אחר, ואיני רואה במשפט לא מוצלח מעידה של כלל האישיות, ומה שמאד חשוב, שאינך מנצל אף פעם את פתיחות ליבה נגדה, או אז, אם לא מדובר במקרה קיצוני, היא תפתח.
שוב, אציין, לא מדובר כאן בקסם או בעצה מלאכותית. אדם בטבעו לא אמור להסתיר עצמו אלא מפני אויב. אם הנך משדר שהיא אינה אוייבת שלך ואתה נהפַכְתָּ מ"בחזקת אויב" ל"חזקת אוהב" שאהבתו היא לאישיות בכלל, ולא מותנית ונבחנת בכל פרט ממעשי הבן/ת זוג באמצעות זכוכית מגדלת, מה שהיא בעצם חוששת ממנו, היסוד לסגירות נופלת ושערי הלב נפתחים.
ונקודה נוספת, חשובה לא פחות. דבר עמה על עניין זה. שאל אותה, בעדינות כמובן, איך היא מגדירה את "אופייה" - סגורה או שמא פתוחה... וכן על זה הדרך. דבר עימה על הסיבות שייתכן ומביאות לפתיחות ולסגירות וכך תראה למה היא מייחסת זאת. אולי תופתע לשמוע שהיא בכלל לא סגורה, אלא שהיא פשוט טרם בטוחה שהקשר הזה צועד בבטחה לכיוון חיובי. אולי היא גם לא מרגישה בטוחה כל עוד אינכם בבית אחד. יש בהחלט לגיטימציה לתחושה של חוסר אימון מוחלט כל זמן שלא נמצאים תחת קורת גג אחת. הלוא היועצים של המשודכים אינם בני הזוג שמולם.
לפני שאתה בודק אם חברך או בת הזוג פתוחה אתך מספיק, תבדוק אם אתה מאפשר לה זאת. אולי אתה עדיין מתנהג במלאכותיות? אולי אתה עצמך לא משתף אותה בהרהורי לב שהיית חושש מלגלותם בציבור?
כלל העניין נוכל ללמוד מהפסוק: "כמים הפנים לפנים כן לב-האדם לאדם" (משלי כ"ז). אדם משדר אליך מה שאתה תשדר כלפיו. אם המצב אינו כן גם לאחר כל הדברים האמורים, הרי נוכרח להבין שישנה בעיה בטוהר המים, או שמא בטוהר הפנים...
לא מדובר על "לשנות" את השני. אלא להגביר את האימון ההדדי. פשוט להתחבר יותר, להתקרב יותר אל נפשו של זה אשר אנו חפצים בקרבתו. כשם שלגרום לשני לאהוב אותנו אינו מתפרש כבקשה לגרום לאדם "להשתנות", כך בדיוק לגבי הפתיחות שהיא נגזרת ישירה מצורת הקשר והאימון ההדדי המתפתח בין אנשים באופן טבעי.
איחוליי להצלחה, מקרב לב.
א.ד. וייס, עורך האתר
