וכאן הבן שואל: האומנם? האומנם האמת האובייקטיבית עומדת מאחורי מסקנה דרמטית זו? האומנם דתנו והאמונה שנתחנכנו על ברכיה אינן יכולות לקבל לתוכה אדם אשר דבק בתכונת הייחוד הגדולה שניחן בה? האם אותו אדם שרוצה לאמץ את יסודות האמונה ואורח החיים הדתי חייב כל חייו להסתפק בידיעה (ובאמונה) כי לפני מאות שנים רבות היה איזשהו "רמב"ם" ועוד אי אלו, שישבו ופתרו אחת לאחת את כל הבעיות, הספקות, והלקונות שאולי קיימות בפרדיגמת הדת והאמונה היהודית, ובכך עשו את ה"עבודה השחורה" עבור הדורות הבאים כולם של לימוד ה"חכמות החיצוניות", ושלל אידיאות המינות והאפיקורסות, כדי לעמת מולן את האמונה האלוהית; ואנו, בדורות אחריו, יכולים לשבת בטח ולנוח על זרי הדפנה של הדת הקדושה ששפר בגורלנו להיוולד לחיקה?
