השכל והדת: מנגדים או משלימים?
טרם נתעמק למצוא את התשובה הנכונה, נבחן מה התשובות האפשריות ומה טענותיהן של התשובות.
מהו השכל?
השכל הוא מבטנו על המציאות הכולל את שאנו יודעים ואת שאנו מעריכים ושופטים.
מהי הדת?
הדת היא מערכת הנותנת מבטים עד כדי ישום מעשי שאינם המבט שלנו. שאילו היה זה המבט שלנו לא היתה הדת עבורנו דת אלא מציאת חבר שמבטו כמבטנו.
א"כ לכאורה נגיע למסקנה שהשכל והדת הם מנגדים. אך אם כן נשאלת השאלה איך ברא אלוקים את האדם עם שכל שמנגד את האמת האלוקית? להולכים בדרך זו שהשכל והדת הם מנגדים, יש תשובה מוכנה לזה. אלוקים רוצה להיטיב עם האדם וטוב לאדם שיהיה לו את המאבק שבין שכל לדת כי בעולם הבא הוא יקבל את שכרו לפי מאבקו וזה הטוב ביותר שלא קיבל לחם חינם.
אך ישנם הסוברים שהמאבק הזה אין לו הכרח להימשך [עכ"פ לא באותה עוצמה] למשך כל חיי האדם. הם טוענים שעל ידי שאדם לומד ונקשר לדת, משתנה שכלו לראות את המציאות במבט של הדת עד ששכלו מסכים לגמרי לדתו ותם המאבק. זו דרך שניה האומרת שהיחס שבין השכל והדת הוא יחס של השלמה.
אך ישנה עוד דרך שלישית. היא מסכימה לדרך השניה בכך שהיחס בין השכל והדת הוא יחס של השלמה, אך שלא כדרך השניה האומרת שהשכל משלים את הדת, אומרת השלישית שהדת משלימה את השכל.
לסיכום;
הדרך הראשונה אומרת שהשכל והדת הולכים לשני כיוונים נפרדים ולכן הבוחר בשכל אינו יכול לבחור בדת והבוחר בדת אינו יכול לבחור בשכל. דרך זו היא הנוחה בין לדבקים בדת שאינם רוצים להתעמת עם השכל ובין לדבקים באנטי-דת שאינם רוצים לשקול את פנימיות תוכנה של הדת.
הדרך השניה אומרת שלשכל כמה כיוונים ואחד מהם יכול להיות כיוונו של הדת ולכן על ידי דבקות בדת יכול השכל להתכוונן לכיוון הדת. דרך זו היא הנוחה לשכלתניים שבדת. אם כי היא דורשת מאמץ שכלי, יש גבול לשכלתנות בנקודה הנראית כסתירה בין השכל והדת. מעבר לה אין להתעמת עם השכל.
הדרך השלישית אומרת שלדת כיוון אחד והוא המסייע לגלות את האמיתות השכליות המוחלטות. לכן אין גבול לשכלתנות מצד עצמה, אלא מצד קשיי האדם להגיע אליה שלכן זקוק הוא לדת. דרך זו היא הנוחה למעריכים את השכל ואת הדת גם יחד. גם לדרך זו, ראוי בתחילת החינוך להכניע את השכל הרך עדיין, לדת. אך כניעה זו לא תבוא בדרך של ביזוי השכל הנשגב, אלא אדרבה בהדגשת כבודו הנעלה שאין להידחק לעלות לפסגותיו אלא בהדרגה.
איך אמור האדם שמאיזו סיבה קיבל עליו את עול הדת, להכריע באלה משלושת הדרכים ינקוט?
התשובה הנראית היא שהכרעה זו היא חלק מקבלת הדת של כל אחת, שגם לפי הדרך הראשונה היא תלויה כולה באדם עצמו. לאלה שמקטנותם גדלו וחונכו בדת, הם בדר"כ כבר אולפו בצורה כזו שללא הכרעה הם נמצאים ונשארים בדת ובדרך שחונכו בה. לעומת זאת, למבוגרים השוקלים ומחליטים לקבל את התורה וגם לאלה שחונכו בדת הבודקים מחדש את מוסכמותיהם, הכרעתם במשפט שכלם. כשם שהכרעת עצם קבלת התורה היא לפי שיפוטם כך הכרעת הדרך מבין דרכי קבלתה ביחס לשכל אנוש האמורים, בה הם יקבלוה, הינה גם תלויה בשיפוטם. ישנם שילכו חד משמעית באחת הדרכים ויש שישלבו בין הדרכים לפי מצב שכלם ויחסו לחלקים מסוימים של הדת. למשל, מי שמתמחה יותר בתחום אחד של הדת מאשר בתחום אחר או מי שערנות שכלו משתנה לפי זמנים ונסיבות, יכריע שביחס לכך ירשה לשכלו להתעמת יותר עם הדת.
