עצור כאן חושבים - התפתחות ההלח"ע (הלכה חרדית עדכנית)

ההלח"ע היא פיתוח חרדי של העשורים האחרונים, במישור הקהילתי-ציבורי, ובמישור הספרותי.

נעסוק היום במישור הספרותי.
מזה זמן רב אני תוהה על פשר תופעת ספרות ההלכה החרדית העדכנית.

בשבת האחרונה ביקרתי בבית כנסת שהוקם לא מכבר, ומצאתי בו ארון שלם מלא בספרים חדישים על הלכות שבת, ספרים עבי כרס, מפורטים ומהודרים, רובם עסקו בהלכות בישול וחימום, שהיה והטמנה ומוקצה. לשם דוגמה, מצאתי ספר אחד בן 400 עמוד ! על הכנת תה בשבת, ועוד כהנה וכהנה אוספי הלכות מפי פוסקי ימינו ומו"צים מקומיים שונים, תוך משא ומתן ופלפולים אינסופיים בדבריהם הקדושים.
לפי אומדן זהיר, ספרות ההלח"ע מונה אלפי (!) ספרים ואוספים שונים שיצאו לאור בעשרים השנים האחרונות, על כל נושא שיעלה ושלא יעלה על הדעת: מ'העיוור בהלכה' (400 עמ') 'הלכות מעבר ד' אמות לפני המתפלל' (500 עמ') ועד 'הטיטול בשבת ויום טוב השלם, עם הערות ביאורים ומפתחות' (600 עמ').
הפורמט הרווח הוא: קולקציה קצרה של הלכות בראש העמוד, מתחתיהם סעיפי-הרחבה, ובסוף הספר- נדפסים ה'ענינים' השונים בצורת משא ומתן דקדקני וארוך. ה'הסכמות' - במדה וישנן – מכילות דברי הערכה כלליים, בדרך כלל על אישיות המחבר אך לא על הספר, ורוב המסכימים אף מצהירים מפורשות שלא קראו את הספר. גם ההקדמות דומות למדי: ספר זה בא למלא מחסור שחשים בני תורה בתחום זה וזה... אין לסמוך עליו למעשה... תודה לנוות-ביתי מנב"ת וכו'.
מקומה ההיסטורי הוא לדעתי התפכחות הדרגתית מן השלב של ספרי הפלפול וה'עינינים' הלמדניים, שהיו נעדרי קוראים לחלוטין, ומעבר אל שלב 'פרודוקטיבי' כביכול, בעל ניחוח 'מחקרי'. תהליך זה של 'מחקר חרדי' צובר תאוצה בשנים האחרונות, ונלווית לו יוקרה ציבורית מסויימת. בעשור האחרון הוקמו 'מכוני מחקר' חרדיים רבים, כסוג של תחרות סמויה עם האקדמיה, וכמקור לקבלת תקציבים ממשלתיים.

אחלק את הדיון לשני מישורים: א - איכות המוצר ומשמעותו ההלכתית-ציבורית. ב – המישור הסוציולוגי.

איכויות:
איכות היא כמובן ענין של טעם משתנה ושל נקיטת עמדה שיפוטית.
מבחינת התפתחות ההלכה, לפנינו תופעה מרתקת, ששווה לכאורה דיון. ספרות ההלח"ע בנויה על דווקנות טקסטואלית עד לאבסורד כמעט, בעיקר בדבריהם של פוסקי זמננו, כולל מוצ"ים מן השורה השניה, ונוגעת בכל הפרטים הקטנים של הריאליה החרדית, בעיקר הבורגנות הקהילתית-'אברכית' המתפתחת. בנוגע להלכות שבת, אכן משק הבית המודרני והמאובזר מאתגר את ההלכה בצורה שלא היתה מעולם בהיסטוריה היהודית.
שאלת השאלות היא מה משקלה של ספרות זו בעולם ההלכה היהודי? העובדות הן כנראה שיש לה מעט מאד קוראים, היא אינה אפקטיבית, ואיש אינו מיישם את היומיום שלו לפיה, אלא רק לפי הנורמות החברתיות או פסקי הלכה ששמע מרבו.
ספרות זו מתאפיינת בעומס טרחני, וניתן לומר כמעט בוודאות ששום ספר שכזה אינו נקרא מראשיתו לסופו, לא נוצר שיח הלכתי בין מחבר לקוראיו, אין ביקורת ואין תגובות. לדעתי יש כאן רק שיח של המחבר עם עצמו, אך לא עם קוראיו, ובודאי לא עם מחברים אחרים. בניגוד לספרות האקדמית (קשה לי להמנע מהשוואה...) שבה עומד המחבר תחת ביקורת קשה אך מאתגרת, בספרות ההלח"ע מיעוט הענין הציבורי מורידה את רמת האתגר של המחבר, ועקב כך יורדת בהדרגה גם הרמה הכללית.
אינפלציית הספרים רוקנה את האיכות, באופן שלדעתי קשה לראות בזה אפילו סוג של פיתוח הלכתי. מדובר בספרות עראית, עם חיים קצרים ביותר, ולמעט ספרים בודדים רובם לא יודפסו במהדורות נוספות, ובדורות הבאים זכרם יישכח, הריאליה תשתנה וספרים אלה יאבדו רלוונטיות.
ברור שהקלות הטכנית המתקדמת של הדפסת ספרים תרמה רבות להאצת התהליך. עולם הספרות העולמי גם הוא סובל מזה, אם כל מה שנאמר – מודפס, הרי שהספר הופך לעיתון עם כריכה, חתום בחותם העראיות, והאיכות הפכה קשה להשגה כמו מחט בערימת שחת.

סוציולוגיה:
העולם האקדמי-דתי עוקב אחר ספרות ההלח"ע, תוך זלזול עמוק, ואינו רואה בה שום ערך יצירתי. אולם גם בקרב עולם התורה ישנה כידוע ציניות מדהימה ביחס ליצירותיו שלו עצמו. בדיחה חרדית ידועה מספרת על ילד ואביו העומדים על המרפסת, הילד מצביע על אחד העוברים ושבים ברחוב וקורא: אבא, תראה, הנה איש שעדיין לא חיבר ספר!
עוד לפני למעלה מעשרים שנה היה הסטייפלר מעודד אברכים ש'התייבשו' בכוללים, לכתוב ולהדפיס ספרים מפרי עטם, כאמצעי עידוד אישי וקידום חברתי. היתה כאן מצידו הצהרה בדבר היעד העיקרי של הספרות החדשה: קידום חברתי מלאכותי של היחיד, המאשש את טענתי דלעיל שהמחברים משוחחים רק עם עצמם, אך עושים זאת ברשות הרבים בתקווה לרכישת מעמד. עם התגברות האינפלציה הפך כמובן המעמד המדומה לנלעג וחסר-טעם.
לסיכום, נראה שהספרות הזו היא תוצר של שעמום ופנאי של חברת אינטלקטואלים. נדמה שלבני תורה יש יותר מידי זמן, יש הרבה אמביציה שלא זוכה להכוונה, ומחסור חמור בכלים לחשיבה יצירתית.

באפיק מקביל לספרות החדשה מתפתחת לה הלכה חרדית-קהילתית חדשה בעלת ריאליה 'סגורה', שספרות ההלח"ע רק משקפת אותה אך אינה נותנת לה ביטוי מלא. על התפתחות זו במישור הציבורי-קהילתי יש לי חומר בכתובים, ועוד חזון למועד (אם תבקשו יפה...).