1) ההשקפה ההמונית והנפוצה "סבא מעבר לעננים המושך בחוטי העולם".

השקפה שיש בה מידה רבה של הגשמה, וייחוס קטגוריות אנושיות לא-ל, על אף שהא-ל אינו נחשב כבעל גוף. הא-ל נתפש כמנהל את העולם באופן שגומל לכל איש ואיש לפי מעשיו, ובהתאם לשיקוליו של הא-ל [השגחה פרטית]. ניתן להשפיע על הא-ל באמצעות קרבנות, תפילה, וכיו"ב. הא-ל מעוניין שנעבוד אותו, ואנו מסבים לו קורת רוח בכך שאנו עובדים אותו.

2) "יש שם מצוי ראשון הממציא כל נמצא".

הא-ל מצוי באופן נבדל ומטאפיזי מהמציאות שאנו חיים בתוכה. הא-ל הוא סיבת הימצאות כל הנמצאים. לא ניתן לייחס לא-ל תכונות והפעלויות אנושיות, והפסוקים במקרא ומאמרי חז"ל אשר פשטם מייחס לא-ל תכונות אלה, יש לפרשם שלא כפשוטם. תפישה זו כפי שהשתרשה ביהדות מבוססת בעיקר על הלכות יסודי התורה ותורת שלילת התארים של הרמב"ם, והיא  התבארה ע"י מיימוני באשכול "לך דומיה תהילה".

 בראשית אשכול מוצגת הבעייתיות עמה תפיסה זו צריכה להתמודד:

א) בעיה פילוסופית: "בתוך הדת מצוי פרדוקס ללא פתרון. הנושא המרכזי שלה, הא-ל, הוא נושא שאי אפשר לדבר עליו. אי אפשר לומר עליו שום דבר משמעותי. הלא כל מה שננסה להביע אינו מדוייק, אפילו מטעה. "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, נאום ה'" (ישעיהו נה ח)"

 ב) בעיה דתית (כיצד תפישה זו משתלבת עם הפרקטיקה הדתית המכוונת אל הא-ל, כמו התפילה לדוגמא?): "האם הקב"ה שומע תפילה – וכי יש לו אזנים לשמוע? וכי יש לו תודעה שבה הוא ישקול אם לקבל את הבקשה ואם לאו?

ומצד שני – 

מצד שני, אם נחליט שאין משמעות להשתמש במלים כאלו, שזו טעות לוגית או סמנטית, אזי אנו סוגרים דלת בפני האפשרות היחידה כמעט שיש לנו לדבר על הקב"ה, וגם לדבר איתו. שהרי אם אין ה' שומע תפילה, חלילה, אז מדוע אנו מתפללים? והלא התפילה היא מרכיב יסודי, אולי המרכיב היסודי הראשי, בחיינו?"

באשכול ניתנות מספר הצעות כיצד יש להתייחס לתארי הא-ל כפי  שהם מופיעים ובמקרא ואצל חז"ל :

א) הבנת התארים כתארי פעולה המתייחסים למציאות המונהגת ע"י הא-ל ולא לא-ל עצמו

ב) תיאור הא-ל נועד למטרה חינוכית כדי לגרום לבני האדם לדבוק במידותיו של הא-ל כפי הן מתוארות

ג) הפתרון של פרופ' אסא כשר: תארי הא-ל אינם מעידים מאומה על הא-ל אלא רק מעידים על מה שהוא איננו. כך, כשאנו אומרים שהא-ל הוא רחום וחנון, אנו למעשה אומרים שהוא איננו אכזר.

 ברם, הפרדוקס שהוצג בראשית האשכול, ייתכן שיראה בעיני אחרים לא רק כפרדוקס, אלא פשוט כמערכת הנחות שאין כל סיבה להניח אותה. ובנוסף, שלושת הפתרונות שהוצעו גם הם לא ימצאו מספקים.

באשכול "אלוקים עושה סתם כך?" , בתחילת העמוד החמישי הקשה טוהר האמת על שלושת הפתרונות הנ"ל:

"איך יכול הקל להיות דגם מייצג, אם התארים שמהם אנו למדים אינם אומרים עליו מאומה? כנראה לא הבנתי! אבל אני רוצה להבין ... למה האמירה שה' חנון אינו אומרת על אלוקים מאומה, ושאינו אכזר אמור כן לומר עליו משהו? אם אין לנו הכרה בדרכי ד' אז שניהם אינם יכולים להיאמר, ואם יש לנו תפיסה, אז גם לומר עליו שהוא חנון זה לגיטימי? שוב איני מבין!"

3) "לית אתר פנוי מיניה", אבל...

הכל, כולל הטבע מצוי באלוקים, אך לא להיפך.

אין מציאות אשר אינה נכללת בא-ל ["לית אתר פנוי מיניה"], אך המציאות החומרית היא תוצאה של ספירת "אין סוף" שבדומה מאד להשקפה הקודמת אין לנו בה תפישה כלל [ועל כן נתונה גם לאותן קושיות שאת חלקן הזכרנו שם].

השקפה זו נידונה באשכול: "מה בין האלוקים של הזוהר לזה של שפינוזה?" http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=392197

שם כתב אידך גיסא: "בקיצור פשטני-עד-להגזים ... אלוקי המקובלים הוא "מדורג": יש לו רובד נסתר ונעלם ("אין-סוף"), אך נובע ממנו "אור" המחייה את כל המציאות. בינו לבין העולם הזה ישנן דרגות ("ספירות") המקשרות בינו לבין עולמנו. ככל שהדרגות נמוכות וקרובות יותר לעולמנו - כך האור האלוקי יותר "מלובש" בלבושים."

4)  "לית אתר פנוי מיניה", וזהו.

הא-ל הוא הכל מכל כולל הכל. לא ניתן לתהות על קיומו או אי קיומו מאחר והוא הקיום עצמו.

לא ניתן לתאר דבר מה החיצוני אליו, כי בכך הופך אותו "דבר" להיות גורם המגביל ומצמצם את הא-ל, וכביכול "עליון" עליו.

בנוסף, אין טעם לייחס לא-ל "איזורים" שבהם אין לנו בהם תפיסה [כמו בהשקפה מס' 3 "לית אתר פנוי מיניה", אבל...] מאחר ובעצם כך שאנו מתייחסים לאותם "איזורים" כבר הודענו שיש לנו בהם תפישה כלשהיא, ואם כן, איך אפשר לבלבל במושגים ולאחר שכבר הודענו שיש בו תפישה לחזור ולטעון שאין בו תפישה?

מתוך אשכול "השם" (ווטו):

"א. מציאות השם.

זהו מונח חסר דיוק. כשאנו אומרים מציאות אנו מדברים על מה שאנו מוצאים במציאות המוחשית-שכלית לאפוקי המציאות הדמיונית. לומר "מציאות" על דבר, אומר שהיה שייך שלא יימצא. כלפיו ית' זה לא שייך כי הוא כולל גם את הדמיון. שמו בלשון הקודש הוא הווה [בתוספת האות יו"ד מלפניו שהוא ריכוז נקודתי של כל הווה].

ב. השם רוצה בטובתנו.

אמנם כן אנחנו מאמינים אך ראה מדרש קוהלת ג' שרק משה רבנו, עליו נאמר "יודיע דרכיו למשה" היה מסוגל לומר הצור תמים פעלו". לנו מדויק יותר לומר "הצור נסתר פעלו" אך אנו מאמינים מתוך הניסיון המציאותי המלמד אותנו שהמכוון בבריאה הוא אחדות הרמונית [התאמה-טוב] ושמטעויות האדם יוצאים חורבנות, שאכן יתגלה ש"הצור תמים פעלו".

ג. הווית השם הבלתי נתפסת.

מילים הן כלים לתפיסת מציאויות בהווה. המלה הווה יוצאת מן הכלל שאינה באה לאפוקי חלקים מסויימים כמו שהאומר שולחן מתכוין לאפוקי כל מה שלא שולחן. היא בא אדרבה לאפוקי את ה"לאפוקי", דהיינו להורות על הכל ללא יוצא מן הכלל, גם העבר והעתיד הוא הווה. לא שייך לדבר על דבר בלתי נתפס, כי אין מלה שאינה משמשת תפיסה. גם המלה "בלהבלה" מורה על שש אותיות כתובות שאינן מורות אלא על צורתן. לכן אם כי הווה "קדוש קדוש קדוש" שאין לנו ידע המגביל ומגדיר הווה, אבל ודאי שלא רק נתפס אלא הוא כל התפיסה. [לכן לא שייך לדון על קיומו כביכול כי איננו משהו המתייחס לקיום כשאר הקיימים אלא הוא הוא -מלשון הווה- הקיום.] "

מתוך תחילת אשכול המילון:

"הווה"

 כל מלה [חוץ מהמלה הווה] מבטאת היבט מסוים בהווה. לכן ראוי לדייק במשמעות המלה הווה, השונה מכל שאר המילים והכוללת אותם.

הווה כאן הכוונה כולל זיכרון העבר ודימיון העתיד. בלשון הקודש זה נכתב עם האות י' בתחילת התיבה, אך משום קדושתה, מדולג כאן הי'.

לעצם המלה:

המלה הווה אינה מוסיפה תיאור חדש כמו שאר המילים. המלה שחור מתארת שחרות שלא תוארה ללא המילה. המלה צדק מתארת יושר בחלוקת המציאות שלא תוארה ללא המלה. המלה הווה [כאשר אינה מתייחסת להיבט מסוים להורות עליו שהוא קיים, אלא המלה כשלעצמה] אינה מתארת, אלא אדרבה היא מסלקת כל תיאור ומפנה את תשומת הלב למכנה המשותף והכולל את כל הידוע, הקיים וה'יש'.

זו נקודת הידע הבסיסית ביותר שבלעדיה אין ידע. היא כה פשוטה ומובנת מאליה, שבקלות מתעלם האדם מעוצמתה.

כאשר האדם נאמן להווה ומתאים את עצמו, הרי הוא חווה הווה כבסיס הידע שלו, אבל ברגע שהוא סוטה מיושר התאמתו להווה, מתרחקת ממנו עוצמת המושג והוא חווה אותו מרחוק ["לרוח היום"] וכדי להחזיר את העוצמה, הוא זקוק לקרוא את המושג בשם ["אז הוחל לקרוא"] ולהמחישו [בפסלים ו/או במקדש] למרות שהוא כולל, קבוע ותמידי.

לסיכום:

"הווה" מילה שאינה מתארת, אלא ממקדת למשותף לכל!

עכ"ל ווטו שם.

אשכול חובה עבור הבנה מעמיקה כיצד 4 השקפות אלו מסווגות לפי רמות הידע השונות, הוא האשכול "הקדמה למשנת הרב הירש על אלוקות – סדרה ב'".