בר בי רב

בתורה נאמרו סימני בהמה וחיה טהורים והם מפריסי הפרסה ומעלי הגרה.
לגבי עופות נמנו בתורה כל העופות הטמאים, וזולתן טהורים. וחז"ל נתנו לנו כלל שכל עוף דורס טמא ושאינו דורס טהור. אבל הרמ"א ביו"ד פ"ב ס"ג כותב שבזמנינו אסור לסמוך על סימני דורס "ואין לאכול שום עוף אלא במסורת שקבלו בו שהוא טהור".
לגבי חיות ובהמות כיון שסימניהם ברורים ומפורשים בתורה אין שום סיבה לומר שגם פה צריך מסורת, וכיון שאנו רואים החיה או בהמה שמעלת גרה ומפרסת פרסה אפשר לאכלה אף ללא מסורת.
אולם הש"ך ביו"ד סי' פ' בהתייחסו לדברי השו"ע המגדיר את סימני הבהמות והחיות לגבי איסור חלב (ח' צרויה) כותב "ולפי שאין לנו עתה אלא מה שקבלנו במסורת וכדלקמן גבי סימני העוף קיצרתי".
לכאורה אפשר ללמוד מדברי הש"ך חידוש גדול שאף בבהמות וחיות יש צורך למסורת כמו לגבי עופות חידוש שהוא ללא תקדים.
אולם "חידוש" זה מוקשה מאד , שכן בעופות יש חשש שהעוף הוא עוף טמא ולכן מצריכים מסורת אבל בבהמה וחיה שכל הסימנים שניתנו להבחין ביניהם כגון בקרנים וכו' הם רק לברר אם זה בהמה או חיה , אבל אין ספק שזה בע"ח טהור שכן הוא מפריס פרסה ומעלה גרה ,וא"כ למה שנצטרך למסורת?
ולכן באמת אומר הפמ"ג –  ומסכימים עמו רוב הפוסקים – שדברי הש"ך נאמרו רק לגבי היתר חלב, כלומר כדי להחליט בודאות שזו חיה ולא בהמה ולהתיר את החלב, לגבי זה צריך מסורת, אך הבשר מותר באכילה גם ללא מסורת.
הסבר הדברים: שכיון שהסימנים המבדילים בין בהמה לחיה אינם כ"כ ברורים לכן אין להחליט על פיהם על מין מסויים שזה חיה ולהתיר את חלבה אלא רק על פי מסורת שזה חיה ואז ניתן לאכול את חלבה אבל לגבי אכילת בשר כיון שסימני התורה ברורים הרי אין צריך מסורת שכן בין אם זו חיה בין אם זו בהמה הרי הם מהמינים הטהורים ומותרים באכילה.

בניגוד לנאמר עד כה, הרי החכמת אדם לומד את דברי הש"ך כפשוטן שאף בבהמה וחיה צריך מסורת וההסבר שנותנים לדברים הוא: שבזמן הש"ך נמנו וגמרו הש"ך וחכמי דורו והתקינו תקנה שאין לאכול בשר בהמה וחיה אלא ממיני הבהמות והחיות שיש לנו מסורת מאבותנו שהמה מכלל בהמות וחיות טהורות וכמו בעופות. וכך מסכם החכ"א "אין אנו אוכלים אלא מה שקבלנו במסורת מאבותנו".
והחזו"א ביו"ד סי' יא מסתמך עליו וכותב: אחרי שידוע כמה החמירו רבותנו הראשונים והאחרונים שלא לפרוץ גדר שגדרו הראשונים אין לנו לנטות מדברי הגאון חכ"א שקבע בספרו שמנהגנו שלא לאכול בהמות וחיות אלא במסורת והיתה ידועה לו להש"ך דעת החכמים שלא היו מזדקקים להכניס לשימוש מין חדש וכו'.
ועוד מוסיף החזו"א שאף לדברי הפמ"ג, לדידן אסור משום מנהג שקבע בחכ"א וספרו התפשט בדורו בכל ארץ ליטא. כלומר שאף אם מצד האמת ההסבר בש"ך הוא כדברי הפמ"ג, בכ"ז לאחר שהצבור קבלו על עצמם – על פי דברי החכ"א -שלא לאכול מבשר בהמה וחיה רק על פי מסורת למרות שיש בו את כל סימני הטהרה ואעפ"י כן נמנעו לאכלו, הרי שקבלת הרבים חלה עלינו ועל זרעינו ואין לנו לאכול בשר אלא במסורת.

פה באה לידי ביטוי הגישה למילה הכתובה, אם הגישה היא מאגית ומנותקת מכל ידיעותינו הבסיסיות הרי לא יקשה לנו להמציא שהש"ך וחכמי דורו תיקן תקנה חדשה שלא לאכול בהמה רק במסורת, וזאת על סמך כמה מלים שכותב הש"ך כמעט דרך אגב, ועל אף שאין לנו שום מקור הסטורי או תורני שיאמת את ההשערה על תקנה זו של הש"ך.

והרי אין ספק שביאור הפמ"ג הוא כמעט מוכרח בדברי הש"ך, אומר עוד שאף אם לא היה לנו את הסבר הפמ"ג בדברי הש"ך גם אז מסופקני אם אפשר להמציא תקנה חדשה על פי דברי הש"ך שכן עדיף לפרש בדוחק את דבריו "ולפי שאין לנו עתה" שכוונתו לומר שהיות שאין מצוי אצלנו בשר של בהמות וחיות חדשות אלא כל הבשר המצוי במדינה הוא מבהמות וחיות שיש עליהם מסורת וכמו בעופות, לכן אין הוא רואה צורך להאריך בענין זה. אך אין לנו צורך בזה שכן אחרי שיש לנו את דברי הפמ"ג ורוב הפוסקים הרי הדברים ברורים שכוונת הש"ך הם רק לגבי אכילת חלב ולא לאכילת הבשר.

עם קום המדינה עלתה הצעה לייבא מהודו פרה הודית ששמה "זבו" פרה זו שונה בכמה שינויים מהפרות המצויות בינינו על אף שיש לה את כל סימני הטהרה של בהמות טהורות, וכשבא הדבר לפני החזו"א עמד ואסרה באכילה על פי דברי החכ"א הנ"ל, בסופו של דבר נמנע יבוא הפרה הודות לפעילותם של עסקנים על פי פסק זה.
ויש חכמים האומרים שבגלל תקדים זה , הרי נאסר לאכול בשר בהמה וחיה ללא מסורת שכן העובדה שלא אכלו אז את ה"זבו" בא"י , הרי זה נחשב שהקהל קיבל עליו איסור בדבר המותר ושוב אסור להתירו להם.
וזאת על אף שמבחינה מעשית לא הגיע בשר זה כלל לשוק ולא היתה כלל אפשרות לאכלו וא"כ איך אפשר לומר שיש בזה נדר וקבלת הרבים שנמנעו מלאכלו?

וראה בשבט הלוי ח"י סי' קי"ד שמאריך בתשובה לאמריקה הלטינית לגבי סוג של בע"ח כנ"ל, ובכל התשובה רואים שדעתו ברורה כדברי הפמ"ג ורוב הפוסקים המתירים , אך בסוף דבריו הוא מוסיף שכ"ז רק לבני חו"ל , שלהם אפשר להקל לאכול בשר בהמות וחיות ללא מסורת שכן רוב הפוסקים סוברים שלאכילת בשר אין צורך במסורת אבל בני א"י אתריה דהחזו"א כפופים לפסקו ולכן אינו רוצה להיכנס לזה. (כנראה סייג את ההיתר רק לחו"ל מפחד "עבדי דריש גלותא"...)

נראה נא את התפתחות החומרא:
א. לימוד פשט בדברי הש"ך שהוא בכלל מצריך מסורת לבשר בהמה וחיה.
ב. המצאה של החכ"א שהש"ך תיקן תקנה שצריך מסורת לבשר בהמה וחיה.
ג דברי החזו"א שאין לנו לנטות מדברי החכ"א.
ד. הקביעה שעל אף שהחכ"א והחזו"א הן דעות יחידות לעומת רוב הפוסקים שאינם מצריכים מסורת עכ"ז בא"י יצטרכו מסורת עקב תקדים הזבו שנמנע יבואו לארץ ועקב פסקו של החזו"א "אתריה דמר".

אין לי ספק שכיום אם תהיה שאלה הלכה למעשה, יאסרו את הבשר באכילה על פי החזו"א שמסתמך על החכ"א - שאגב, מעמדו בדורו אפי' לא התקרב למעמדו של החזו"א בדורו - , וזאת על אף שלרוב הפוסקים אין בזה איסור ועל אף מנהג כל ישראל בכל הדורות שכתבו ס"ת על עורות צבי ואיילים מכל הסוגים והרי ידוע שצריך להיות מהמותר בפיך.

(נכתב על בסיס מאמרו המצויין של הרב ירוחם פישל אדלר ב"המודיע" 30.08.2003).