ואלו המקורות שהביא בעניין ממדבש:

משנה ברורה, סימן תרמג, ס"ק ט:
"ולענין סעודת שבת ויו"ט שחרית שאין בהם קידוש רק ברכה בעלמא על הכוס יש דיעות בין האחרונים (יג) י"א דבזה אין כדאי להפסיק בברכת סוכה בין הברכה להשתיה דעל השתיה ליכא חיוב סוכה כלל אלא יברך אותה אחר ברכת המוציא למנהגינו (יד) וי"א דגם בזה כיון שמכין עצמו בקידוש זה לאכילה יברך אותה קודם שיטעום מן הכוס. ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. והנה זה הוא בנוטל ידיו אח"כ לסעודה אבל אם אינו רוצה עתה לסעוד סעודתו רק מברך על הכוס ואוכל אחריו פת כיסנין כדי שיהיה קידוש זה במקום סעודה מצדד בשע"ת דבזה לכו"ע יברך ברכת סוכה שיטעום מן הכוס ע"ש".

שערי הציון:
(יג) דבר שמואל המובא בשע"ת וט"ז בסימן זה והעתיקן הגר"ז להלכה.
(יד) לבוש ושכנה"ג.

ורש"ז מלאדי, בשולחן-ערוך שלו, סימן תרמג, סעיף ג:
"וכל זה בליל יו"ט או בליל שבת שיש בהן קידוש היום לכך הוא סומך ברכת הסוכה לקידוש היום אבל בשאר סעודות החג אפילו בסעודת שבת ויו"ט שחרית שמברך על הכוס כיון שאינו אומר קידוש היום אינו אומר לישב בסוכה קודם שתיית הכוס לפי שצריך לסמוך ברכה זו להאכילה שהיא עיקר המצוה שעליה מברכין".

להפתעתי אחרי בדיקה יסודית עולה כי בספרות ההלכתית של הראשונים, הייחסו לכך באופן חד-משמעי ללא התחבטות. להלן רשימה של ראשונים הכותבים בבירור, כי בסעודת שחרית של יום-טוב ובסעודת שחרית של שבת בחול-המועד, יש לברך ברכת "לישב בסוכה" אחרי ברכת "הגפן", ולא אחרי ברכת "המוציא". דעה כזו שיש לברכה אחרי ברכת "המוציא", מופיעה רק בספרות ההלכתית של האחרונים. קרוב לודאי כי אחרונים אלו לא ראו את דברי הראשונים, אני מביא את דבריהם בסדר כרונולוגי:

1. ספר מצוות זמניות, לר' ישראל ב"ר יוסף מטוליטולה (תלמיד הרא"ש), מהדורת מ"י בלוי, ניו-יורק תשמ"ד, עמ' תצד:
"חובה לברך על ישיבת סוכה אקב"ו לישב בסוכה. ואמנם בשני לילות הראשונים... וביום בשני ימים טובים הראשונים שהוא חייב לברך אח"כ לישב בסוכה קודם שישתה. ולא יחשב זה הפסקה בין הברכה ובין השתייה, מפני שכל דבר שיש בו מצוה אינו הפסקה. וכשברך לישב בסוכה הוא לצורך (הסוכה) [הסעודה]. וכל מה שהוא לצורך הסעודה אינו הפסקה. והוא כענין שאומר הבא מלח הבא לפתן".

2. ספר מנורת המאור לר' ישראל בן יוסף בן אלנקאוה, מהדורת ה"ג ענעלאו, א, ניו-יורק תרפ"ט, עמ' 418:
"ובשני ימים טובים הראשונים שחייב לקדש קדושה רבה על היין קודם אכילה, מברך בורא פרי הגפן, שהיא קדושה רבא, ואחר כך לישב בסוכה קודם שישתה. ואין בכך הפסקה בין הברכה ובין השתיה, לפי שכל דבר שיש בו מצוה אינו הפסקה, ועוד שברכת לישב בסוכה היא לצורך הסעודה , מפני שאינו רשאי לאכול חוץ לסוכה, וכל מה שהוא לצורך הסעודה אינו הפסקה, כגון הבא מלח, הבא לפתן, כמו שאפרש לקמן בע"ה...".

3. מהרי"ל: מנהגים, מהדורת ש"י שפיצר, ירושלים תשמ"ט, עמ' שעב:
"בליל ראשון של סכוכות יברך לישב... וכן בשבת שיש לו כוס יברך סוכה על הכוס אחר ב"פ הגפן דבשחר, דקידושה רבה הוא וכיבוד היום...".

4. ספר המנהגים לר' אייזיק טירנא, מהדורת ש"י שפיצר, ירושלים תש"ס, עמ' קכב:
"מוסף... על השולחן מברך בורא פרי הגפן ולישב בסוכה על הכוס, וכן [בקידוש] ביום שני, ובשבת שבסוכות לפי ששותה קודם אכילה, אבל בחול...".

5. לקט יושר, לר' יוסף ב"ר משה, מהדורת י' פריימנן, ברלין תרס"ג, חלק או"ח, עמ' 144:
"וזכורני שאמר שאירי מה"ר אייזק ס"ל זצ"ל משמיה דהגאון מהר"י וויילא זצ"ל... פ"א בשבת שחרית שעשה בעה"ב בפה"ג ולישב בסוכה על המים, ואמר עשה בפ"ה לחוד על היין, ושאלתי לו האיך אחרים יוצאים מה שעשה לישב בסכה על המים, והשיב כל המצות יכול להוציא את חבירו".

הראשונים שמשתמע מדבריהם שיש לברך לישב אחרי ברכת הגפן:

1. הגהתו של רבנו פרץ, בתוך: ספר התשב"ץ, סימן קמב:
"ומיהו העולם נוהגין שלא לברך לישב בסוכה עד לאחר ברכת המוציא בחול. ובשבת וביום טוב מברכין אחר הקידוש קודם ברכת המוציא, ע"כ".
הגהה זו הובאה במקורות נוספים, ראה: י"ז כהנא, מהר"ם מרוטנבורג: תשובות פסקים ומנהגים, ירושלים תשי"ז, א, עמ' שיב-שיג, סימן תקפה, הערה 2.

2. שו"ת מהר"י ווייל, מהדורת י"ש דומב, א, תשס"א, עמ' רנה-רנו:
"בחול נוהגין לברך המוציא קודם לישב בסוכה ובשבת ובי"ט לישב קודם".
שם, הערה 199:
"שמע מהרי"ו מ"ט בסוכות, בשבת ויו"ט אמרינן לישב בסוכה קודם ברכת המוציא, לישב בסוכה כיון דבודאי יאכלו, אכילה בעי סוכה, אבל בחול אי בעי אכיל, ואי בעיל לא אכיל, ואינו חייב בסוכה, על כן לא יברך עד אחר המוציא שאז ודאי אכיל. ושאלתי א"כ סעודה שלישת בשבת, יברך נמי לפניה המוציא, והשיב הכי נמי, והוא עושה כן". קבלת מהר"י מרגלית (כת"י אופ'. 757)".