הנה התורה כתבה סדר המועדים. בראשון לחודש השביעי יום תרועה, ובעשור לחודש הזה יום כיפורים, וחמשה עשר בו חג הסוכות.

וחג הסוכות מבואר בפרשת אמור כך:

"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַיהוָה. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ.

ומיד אחר כך, סיכום המועדים:

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ: לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה, עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים--דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ. מִלְּבַד, שַׁבְּתֹת יְהוָה; וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם, וּמִלְּבַד כָּל-נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל-נִדְבֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּתְּנוּ, לַיהוָה.

לכאורה נראה שהסתיימה לה פרשת המועדים.

והנה תיכף אחר כך שוב: אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן.

וצריך ביאור, מה חוזר הכתוב להשמיענו בשנית אחרי שכבר נתבאר היטב חג הסוכות.

עוד יש להעיר, מה הכוונה בתיבת "אך" בחמשה עשר..

לכאורה נראה שיש כאן תוספת ענין, וצ"ע מהו.